נוגדנים עצמיים נגד בלוטת התריס הם נוגדנים עצמיים המכוונים נגד מרכיב אחד או יותר בבלוטת התריס. הנוגדנים העצמיים הרלוונטיים ביותר מבחינה קלינית נגד בלוטת התריס הם נוגדנים נגד פרוקסידאז של בלוטת התריס, נוגדנים לקולטן תירוטרופין ונוגדנים לתירוגלובולין.
מה המשמעות של נוגדני TPO גבוהים?
הנוכחות של נוגדני TPO בדם מרמזת שהגורם למחלת בלוטת התריס הוא הפרעה אוטואימונית, כגון מחלת השימוטו או מחלת גרייבס. בהפרעות אוטואימוניות, המערכת החיסונית שלך מייצרת נוגדנים שתוקפים בטעות רקמה נורמלית.
מהם התסמינים של נוגדני TPO גבוהים?
מחלת האשימוטו מתקדמת בדרך כלל לאט לאורך שנים וגורמת לנזק כרוני לבלוטת התריס, מה שמוביל לירידה ברמות הורמוני בלוטת התריס בדם.
תסמינים
- עייפות ואיטיות.
- רגישות מוגברת לקור.
- עצירות.
- עור חיוור ויבש.
- פרצוף נפוח.
- ציפורניים שבירות.
- נשירת שיער.
- הגדלת הלשון.
מהו הטווח התקין לנוגדני TPO?
ערכים רגילים הם: נוגדן TPO: פחות מ-9 IU/mL. נוגדן אימונוגלובולין מעורר בלוטת התריס (TSI): פחות מ-1.75 IU/L. נוגדן אנטי-Tg: פחות מ-4 IU/mL.
מה גורם לנוגדני TPO לעלות?
עלייה מתונה של רמות נוגדני תירופרוקידאז (TPO) עשויות להימצא בחולים עם מחלה אוטואימונית שאינה בלוטת התריס כגון אנמיה מזיקה, סוכרת מסוג I, או הפרעות אחרות המפעילות את מערכת החיסון.
