Mill קיבלה במלואה את מסירותו של בנת'ם לעיקרון האושר הגדול כהצהרה הבסיסית של ערך תועלתני: … פעולות נכונות בפרופורציה שכן הן נוטות לקדם אושר, שגויות כפי שהן נוטות לעשות לייצר את ההפך של אושר.
למה מיל לא הסכים עם בנת'ם?
שניהם חשבו שהערך המוסרי של מעשה נקבע על פי ההנאה שהוא מייצר. בנת'ם שקל רק את כמות ההנאה, אבל Mill שקלה גם את הכמות וגם את איכות ההנאה.
האם יש הבדל בין התועלתנות של בנת'ם לזו של מיל להסביר?
בנתם הוא מה שהחוקרים מכנים היום אקט-תועלתני, בעוד ש- Mill הוא כלל-תועלתני… לדוגמה, על פי תועלתנות של כללים, זה יהיה לא נכון לגנוב את המכונית של השכן שלי, שכן מעשה זה יפר את הכלל נגד גניבה, ואנו תומכים בחוק נגד גניבה מכיוון שהוא מקדם אושר כללי.
איך מגן מיל על התועלתנות של בנת'ם?
Mill טוען שהתועלתנות עולה בקנה אחד עם רגשות "טבעיים" שמקורם בטבע החברתי של בני האדם. … מיל טוען שאושר הוא הבסיס היחיד למוסר, ושאנשים לעולם אינם חפצים בשום דבר מלבד אושר.
האם בנתם היה תלמיד של מיל?
תלמידיו של בנת'ם כללו מזכירתו ומשתף הפעולה שלו ג'יימס מיל, בנו של האחרון, ג'ון סטיוארט מיל, הפילוסוף המשפטי ג'ון אוסטין, הסופר והאקטיביסט האמריקאי ג'ון ניל. "הייתה לו השפעה ניכרת על הרפורמה בבתי הכלא, בתי הספר, חוקי העניים, בתי המשפט והפרלמנט עצמו. "
