במקום זאת, "סיפורו של מילר" מגיע מהז'אנר שנקרא fabliau. Fabliaux היו סיפורים מגעילים, בדרך כלל עסקו באנשי קשר נואפים. … זה נכון ש"סיפורו של מילר" הוא מאוד ארצי ופיזי, כפי שחשבו שאנשים מהמעמד הנמוך היו. אבל הם גם נחשבו טיפשים, כולם גבורה וללא שכל.
איך סיפורו של מילר עומד בדרישות כפבליאו?
ז'אנר הסיפור ידוע בשם הפבליאו. פאבליו מרבים לעשות לכלול משולשים בין אישה, אהובה ובעל צריף, ובדרך כלל הם מסתכמים בבדיחה מינית. העלילה הבסיסית מוכרת והפאבליאו תמיד קומפקטי -- כמעט כל שורה מגדירה את הבדיחה.
איך סיפור מילרס הוא סאטירה?
הסיפור שמספר את הסיפור, במילים אחרות הטוחן עושה פארודיה שלמה על אהבה חצרנית ועל מה שהיא מייצגת, הוא גורם לזה להיראות מאוד וולגרי בדרך שהוא מדבר על הדמויות בצורה מאוד מינית ועל המעשים שהדמויות עושות לאורך כל הסיפור.
איך סיפורו של המילר משקף אותו?
לאורך כל הסיפור, ניתן לראות בסיפור השתקפות של דמותו של המילר כפי שסיפרה צ'וסר – המספר. ברור ש המספר רוצה להפריד את עצמו מדמותו של המילר שכן הוא מצהיר מספר פעמים שהוא רק "שומע מחדש" את מה שהמילר אמר.
מהי מטרת הסיפור של מילר?
לסיפור המילר יש שתי מטרות עיקריות. הראשון הוא לומר ששני אנשים שמתחתנים צריכים להיות דומים, בעיקר בגיל הנגר בסיפורו של הטוחן הוא איש זקן שמתחתן עם משרתת צעירה שטרם חוותה הרבה של חיים.הנישואים היו נידונים מההתחלה.
